Saturday, July 21, 2007

"שפם זה טיפשי"

רוני כבר שנים טוען את זה
זה כבר לא אקטואלי....
השפם הזה שרד בערך שבועיים עד שננזפתי קשות.
כנראה שרק אני האמנתי שיש בו משהו שהופך אותי למסתורי יותר
הפידבקים מהמין היפה היו די נחרצים. תוריד אותו ומהר.
רגע לפני שעוזב את דהארמסלה מתחייב סוף סוף.
אני מטייל עם גיטרה.
עבודת טושים של בחור צרפתי,
עוד לא שמעתי אותה אפילו פעם
אבל אם מנגנת באותם צבעים אז זכיתי.

לוטוס גסטהאוס. הבית שלי לכמעט חודש.

אני אורז את דרמסלה ומפנה מקום לחודש האחרון שלי.

היה לי חשוב לסיים את הציור הזה לפני שממשיך הלאה.

חבילה אחת לארץ. כמה מתנות שרוצה להביא לכם.

הסלע הגדול הזה בתמונה הוא מה שהתחיל את כל ההתגלגלות של החודש האחרון.

יש משהו מדהים בגושים ענקים של אבן באמצע שומקום.

פחות מחודש. זה כבר מתחיל לגרד מבפנים התחושה הזאת של גרגירי חול אחרונים מלמעלה.

קדימה למים. ובעצם למדבר.

אני ממשיך מכאן לספיטי. אומר שלום לירוק ירוק לקצת.


לסיום מין סוג של קומיקס לאחיינים שלי

רצוי להגדיל כדי לקרוא משהו

ומצפה לתשובה בחזרה:

מה יש בבית של סבתא אילנה וסבא גדעון?

שבוע מוצלח במיוחד לכולם, אוהב ומתגעגע מאוד לכולכם


Thursday, July 12, 2007

Dharamsala, Mclod Gang, New illustrations

An Israeli couple asked me for a portrait.
they gave me a photo and a deadline of 2 hours and a half before leaving to Kashmir.
i did my best. the guy looks pretty much like himself actually...
girls are never happy.


יומולדת לדלאי למה





Thursday, July 5, 2007

אמריצר


אני בתור למקדש
אני בחלופי משמרות בגבול הפקיסטני...



דלהאוזי



אנשי יער קטנים וטובים
אדם וראג'ו



רישומים חדשים עם מכחול




הפנס תמיד בתא הקטן

ככה בונה בית מהתיק הקטן שלי.
זה עדיין רודף אותי.
איפה הבית שלי.
דירות אחרי דירות. מפתחות ממתכת זולה משוכפלת. האחרונה קיבלה תשומת לב מיוחדת
יש לי הרבה אהבה לדירה הזאת ביהודה הלוי.
וכאן מחדש. כל חדר בטיול עם הסידור שלו והסיפור.
יש משהו משותף לרוב החדרים כאן.
מיטה זוגית היא תמיד שתי מיטות מוצמדות שהשינה באמצע המיטה נהפכת לחוויה כואבת.
הדלי הקטן, מפלסטיק ורוד שמוכן לשרותי.
בחלק מאוורר תקרה. בכולם כמה זבובים על המיטה.
מישהי בחדר ליד שמה היום תמונות ופרחים בחדר, ואני חשבתי שזה שונה מהערמה שזרוקה לי על המיטה.
לא לגמרי שונה מהחדר בארץ....

להשבוע לקחתי תיק קטן .
בית זה
שתי חולצות קצרות, 1 ארוכה, מכנס קצר דהוי מגיל 18, ג'ינס שחוק שנותן לי חסדים אחרונים, 2 זוגות גרבים, 4 זוגות תחתונים, כלי רחצה, ספר על גנדי(?!), אייפוד, מטען, מצלמה, סקטצ'בוק, צבעי מים, עפרונות, פנס, גפרורים, סגריות, יומן, כפכפים וזוג רמקולים. הכל מגולגל וצפוף.
חייב לשבת בדיוק במקום.
קופץ מאוטובוס לאוטובוס. זה כיף גדול פתאום,
שבוע שהכל על הגב כמו צב
לדלהאוזי בגבעות
לבית של אדם, בחור שנולד בהודו עם אבא-באבא אמריקאי ואמא היפית מאנגליה.
הוא והחברים שלו לוקחים אותי לגבעות הכי יפות בעמק.
ולחום של אמריצר שמדביק לי שני גברים מזיעים לנסיעה של 6 שעות.
ופעם ראשונה שחולק חדר עם שותף כשישן באכסנייה ב-GOLDEN TEMPLE
בחור ספרדי בן 35 בשם מיגל
שעובד בתור קופירייטר על קמפיינים של נייק והונדה
שנינו יושבים ומקטרים על התעשייה. זה נשמע אותו דבר בכל השפות....

ובבית הזה קם בבוקר בחמש. יוצא לרחבה איפה שכל העולים לרגל יושבים בחוץ
מצחצחים שיניים, מסרקים שיער ושפמים
אוספים שיער לתוך הטורבנים הגדולים שלהם
זה הרחוב שלי לכמה ימים. אלפי אנשים שאוכלים מסירים עצומים מתחת לבית.
בחזרה לדהארמסלה. אחרי הקפיצות מאוטובוס אחד לשני עם הבית על הגב הרגיש נעים לעלום שוב לאיפה שגבוה גשום וקר.
איפה שהשארתי את הדברים החדר שלי הוא עכשיו זה של הבחורה המסודרת. עם הפרחים.
מנסה לחשוב מה לוקח לבית שלי, בסוף כל הנדודים האלה שאני בתוכם כבר הרבה זמן. תמיד ללכת רגע לפני שמשעמם לי.
לשנות הכל, הסקרנות למה שעוד לא ראיתי חזקה ממני.
לוקח מכאן בית מאבן ועץ. עם רהיטים מעץ ישן וחם. וכסא קש אחד.
תקרה גבוה. מרפסת רחבה. כזאת שאפשר לשבת לצד שולחן נמוך, סוף יום של אמצע מאי.
פעם ראשונה שנהנה לצייר טבע בחיים שלי.
ממשיך לנדוד.
מחר היומולדת לדלאי למה, ארוע גדול כאן בדהרמסאלה. ויש תוכנית יפה למחר.
לסיום וידאו ארט קצר שמיגל הראה לי
וחושב שהוא מעולה כחומר מחשבה
המשפחה שלי מכירה את האריה המדבר הזה

ככה יצא הפעם.
שבת שלום לכולם

http://www.youtube.com/watch?v=MOY-jJeOeBk